יום חמישי, 14 בנובמבר 2013

על הקבנוס

יש לי ריח של קבנוס בחדר ואני בשום פנים ואופן לא מתכוון להוציא את הקבנוס היחיד שנשאר לי מהחדר.
הקבנוס מסריח בלילה אבל בצהריים לקבנוס יש ריח טוב, ואם אוציא אותו הלילה מהחדר יכול להיות שעד הצהריים הוא כבר לא יהיה קיים.
מי שיכנס לחדר שלי עכשיו יריח את הקבנוס ויחשוב עלי דברים. 
תתארו לעצמכם שאתם נכנסים לחדר שלי ממש עכשיו ורואים אותי יושב על הכסא הכחול שלי מול המחשב וריח עז של קבנוס מקדם את פניכם. מה תחשבו? איך תתנהגו? 
ריח של קבנוס איזו בחילה זה נותן לפעמים אבל זה טעים וטוב כמו קובית סוכר בכוס תה על גב של לווייתן כחול בשקיעה עם אלף בתולות ים שרוקדות מסביב. כמו שהפרסים שותים. 
מתוך חמישה קבנוסים נותר רק אחד והוא מסריח לי את החדר דרך השולחן עד לארון והריח זורם על הסדינים של המיטה כמו בצימר של ירח דבש.
וזהו הקבנוס ידידים, מסריח וטוב כמו סקס או מין או אהבה, תלוי מה אתם מעדיפים. 
את הקבנוס הראשון נתן לי סבא שלי והייתי מנשנש אותו מול הטלוויזיה. זה היה קבנוס של פעם מיובש ימים ולילות בחום ובקור, בפינה של המטבח ברשת בד אדומה. סל ארוך וצר של קבנוסים יבשים וחריפים.
אני יודע שזה יכול להשמע לא טוב מכל מיני בחינות וכיוונים, אבל זה היה טעים ונשאר טעים אם כי מאוד מסריח. 

יום רביעי, 11 בספטמבר 2013

ראיון שערכתי עם עצמי

אני: איך אתה חוסך?
אני: אני עולה לרכבת הקלה בלי לשלם. לימדו אותי שיטה והיא עובדת. ככה אני חוסך בערך 144 שקלים בחודש. וכל פעם שאני קונה שווארמה אני נזכר בזה ולא מתבאס שבזבזתי כסף.

אני: הגיוני. אתה מנהל אורך חיים בריא?
אני: הפסקתי לעשן חשיש כבר חצי שנה, וגם אני בקושי שותה, שווה- שאני סחי כמו שאומרים ובצדק.

אני: מה זה עושה לך?
אני: מה זה עושה לי? אני פחות נירוטי אבל סרטים משעממים אותי. אפשר ללמוד מזה עלי המון אם רוצים.

אני: אתה בן אדם אמוציונאלי?
אני: אני מחפש לתרגם את השיר הבא שאני הולך לתרגם מאנגלית לעברית. תהליך הבחירה של השיר שעומד להיות מתורגם הוא לא שיטתי ופועל על אמוציה. ככלל הרגש משחק תפקיד מרכזי באישיות שלי, אני לא מתמטיקאי או מהנדס. למרות שאני מכיר מהנדס אחד מאוד רגיש, אבל אני לא מכיר אף מתמטיקאי לעומק.
אז בהחלט.

אני: אתה נראה מאוד רגוע.
אני: חשוב מאוד להוציא עצבים לפעמים. ככה למדתי על עצמי, והחוק הזה תקף רק לגבי. מדי פעם אני משתדל לצרוח בבית כדי לשחרר. לרוב הצרחה לא משוחררת עד הסוף כי אני מפחד שהשכנים יחשבו שהשתגעתי או שיש לי בעיות זעם.

אני: מהם הרגלי הקריאה שלך?
אני: ברוב הכתבות והטורים שאני קורא באינטרנט, אני מקדיש חלק נכבד מזמן הקריאה לטובת הטוקבקים. אנשים שכותבים בעילום שם נוטים לכתיבה מעניינת יותר בעיני.
מבחינת ספרים, כל מיני, אבל זה עניין של תקופות. אני אדם של מסכים קודם כל. אולי זה לא דבר להתגאות בו אבל זה מה שיש. 

אני: מעניין. תספר לי חוויה משפחתית שעברת לאחרונה.
אני: הייתי אצל סבתא שלי לא מזמן ולקחתי מהמקרר שלה אוכל כדי לחסוך בכסף. אני לא רעב ללחם והכול סבבה, אבל איפה שאפשר לקחת אני לוקח. מהצד של אימי יש היסטוריית שואה, אבל אני לא תולה בזה את הסיבה.

אני: תספר משהו שאף אחד לא יודע עליך.
אני: כל החולצות שלי מפוקס כי אין לוגו של פוקס על החולצות שלהם אז אין פדיחה. לא בקטע אידיאולוגי. שלוש במאה ואני יוצא מנצח מכאן ומכאן.

אני: איחולים לשנה החדשה?
אני: שאני לא אקריח בעזרת השם. 

יום שישי, 26 ביולי 2013

שבת שלום

השמש מעל גב ההר שוקעת בצבעים עזים של כתום סגול ותכלת זרחני, הרוח נושבת קרירה נכנסת למוצב שנמצא בהכנות לקראת השבת הנכנסת.
התרגשות ופחד דק מתחילים לחלחל דרך הרוח. הכפרים הסמוכים תל, בורין, וערק בורין מסלסלים קריאות מואזין וכך גם שכם שנמצאת מעבר לצלע ההר. הישוב הר ברכה שם ממוקם המוצב שרוי בדממה דתית מיסטית של פני שבת נקבלה. כך גם במוצבים שבאלון מורה, איתמר שמעבר ל"עמק הברחנים", והמוצב תל ארס הסמוך לשכונת השומרונים על הר הברכה עצמו- גריזים, שמשקיף על שכם ומקביל בגובה לעין בלתי מזוינת למוצב בהר עיבל.
בגבעה המכונה "סקאלי" שנמצאת מזרחית לאלון מורה, קרוב לגבול הגיאוגרפי של השומרון עם בקעת הירדן, ניצב מגדל השמירה המפורסם. בערבי שבת מעלים לשם שני חיילים שיהיו תגבור למקרה של חדירת מחבלים. את השתן מטילים לרוח מהמגדל הגבוה, ואת האוכל כמו את האשפה משלשלים או מעלים דרך חבל מאולתר. טורנירי השש בש הכי מפורסמים נערכו במגדל ב"סקאלי".  
בינתיים במוצב, הטבח והתורנים עמלים במרץ על סעודת השישי שהדתיים רגילים לקרוא לה סעודת שבת. זו הארוחה הגדולה והעשירה ביותר בשבוע, ולפניה נערך טקס הקידוש וכולם מכבדים את המסורת ושמים כומתה על הראש, כולל החיילים הלא יהודיים וכולל אלו שלא מאמינים באלוהים אם יש כאלו.
את הארוחה זוללים במהירות שכן משימות השבת בגזרה רבות במיוחד, ואין חייל שלא עסוק במשימה זו או אחרת. והמסכנים מכולם הם חיילי הסיור שעל הבטן המפוצצת צריכים להלביש שכפ"צ קראמי כבד שלוחץ עליה אבל יציל את חייהם במקרה של.

לאחר הסעודה במעמד מפקד הפלוגה וצוותו יוצאים ומגלים את החושך שנפל כמו רימון הלם. הערפילים מתחילים להזדחל לכל כוך אפשרי. החיילים שעולים לשמירות עושים את דרכם באיטיות עם סיגריה ביד ופאוץ' גב מפוצץ פינוקים למיניהם לקראת השמירה המסוכנת של השבוע, שמירת ליל שישי. החיילים ברי המזל שהם יחליפו יאלצו להסתפק בשאריות מסעודת השישי, אך גם מליל שישי פנוי בו יוכלו לראות סרטים מי שרואה, לשחק משחקים מי שמשחק ולהתפלל מי שמתפלל. יש גם כאלו שישנו.
את התורנים של המטבח האיומים בגזרה לא מעניינים, משום שאיומים אחרים נמצאים לפתחם. כיורים עמוסים במגשים צלחות וסכו"ם מטונף שנזרקו כלאחר יד, ביובים סתומים וחתולים שבאים ללקט שאריות אורבים בכל פינה. על כל אלה מנצח הרס"פ שרואה לנגד עיניו רק את הניצחון במשימה.   
כשיסיימו התורנים את משימותיהם במטבח, חלקם יתפנו למשימות שמירה וסיור, שכאמור, ליל השישי מועד לפורענות ויש לתגבר את הגזרה כמה שיותר.
עד עלות השחר הגזרה תהיה על קוצים, והאיום ירחף כמו כישוף אפל בתקווה שלא יתממש. ביום למחרת הוא יום השבת המתח ירד במינון, וכך יישאר עד מוצאי השבת, שבדומה לערב שישי, בעייתי לא פחות ואולי אפילו יותר מסיבות מתקבלות על הדעת שאין לפרט אותם. על כן מברכים ולא סתם, שבת שלום. 



יום ראשון, 14 ביולי 2013

הופ הופ יאסו

בראסמי אני יווני
עם תשוקה מתפרצת וטמפרמנט 
יושב על הכיסא לא מזיז לי כלום
אבל כשמזיז העולם הופך לשדה קרב
ושגעון גדלות
מאזטים ורגליים מפוסקות
פשטות 
גבות עבות על בחורה
שמן זית לימון ועבודה זרה

הופ הופ יאסו

לאן הלכה?


יום רביעי, 26 ביוני 2013

עשרה קאברים לשירי בוב דילן

בשביל מה

בקרוב תפתח מלחמה עם סוריה והחיזבאללה ואני אהיה בשוחה.
אני יושב בחדר הממוזג ושומע מוזיקה קורא להנאתי ורואה סרטים וסדרות.
עוד מעט אני אשב בשוחה בחושך הקר או בשמש היוקדת והכדורים ישרקו.
כרגע אני מתעסק עם האיפון ומוריד אפליקציה חינמית שתשנה את חוויית המשתמש שלי.
עוד מעט אני אזיע מתחת לאפוד אזכר באמא שלי ואפחד מהמוות ששורק מעלי ומצדדי.
אני הולך להתסכן במוות ארור על ערימת קוצים או מתחת לעץ זית לבנוני במחוזות שלא קשורים אלי.
בשביל מי?
בשביל מישהו שיושב איפשהו ומזיין את חברה שלו שאני לא מכיר וגם אותה לא.
בשביל פליט זר שברח מהמלחמה שלו כדי שאני אלחם את המלחמה שאני לא ברחתי ממנה. 
בשביל די ג'יי באיזה מועדון.
בשביל החרדי שעוקף אותי בתור ולא רואה אותי בעין.
בשביל משפחות הפשע.
בשביל קידוחי הגז שמה לי ולהם.
בשביל בטר פלייס.
בשביל המחאה החברתית.
בשביל הילד הערס ששם מוזיקה באוטובוס בקול. 
בשביל הסטודנט לאומנות שהולך לעזוב בקרוב לברלין.
בשביל חברות הסטארטאפ.
בשביל המפגינים על הגדר.
בשביל איתולות הדת.
הסמולנים.
המתנחבלים.
המשטרה המנייקית.
השיכורים שדוקרים.
והפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית.
תאי הסטודנטים.
קאסטרו.
אבי לוזון.
האשכנזים האליטסטים.
המזרחיים הבכיינים.
בשביל אבא ואמא והמשפחה. 

שם באימה עם המדים וכתמי המלח הלבנים. הרעב וחוסר השינה שהופכים אותך לאדיש. ההכנה העצמית למוות. הארוחות האחרונות. 
הגעגוע להיותך ילד, בקיץ בבריכה מתרגש ממים כחולים וקרירים מתחת לשמש ופלחי מלון בקופסא מפלסטיק.

אני מוריד את המורל? אני מתבכיין? למי אני חייב? אני לא היחיד שסובל ומפחד. לפחות אני בחיים אז כדאי לסתום את הפה.

עכשיו במזגן חכם על העולם, עוד מעט סוריה עם החיזבאללה ואני אהיה שם, בשביל מה.

שמישהו יציל אותי בבקשה.


יום חמישי, 20 ביוני 2013

רומנטיקה

דני ודנה אהבו אחד את השני נורא עד שהמוכר בפיצוציה היה מפסיק לאונן מרוב רומנטיקה מתי שהם היו נכנסים לקנות קונדומים כי דנה לא האמינה בכימקלים.
כשדני ודנה היו מזדיינים על המיטה החורקת ודנה הייתה גונחת חזק השכנים היו מפסיקים לראות טלוויזיה ואופים עוגות ומשחקים שבץ נא כי הרומנטיקה הייתה הופכת אותם לפרודקטיביים.
דני ודנה היו יוצאים לטיולים רומנטיים בפארק או על האופניים בהרים ונחש היה מניח לרגע לעכבר ולא טורף אותו והטבע בכלל היה עוצר מלכת ויש כאלו שהיו מחשיבים את זה כנס והכל בזכות הרומנטיקה.
לדני ודנה היה מנהג רומנטי במסעדות ופאבים להזמין דברים אחת לשני שהשני לא אוהב ומלצרים היו חורגים ממנהגם לכבודם ולא היו מזעיפים פנים וברמניות היו מחייכות בגלל הרומנטיקה.
קבצנים היו מסרבים לקבל צדקה ונהגי אוטובוסים לא ניקבו או העבירו כרטיס בזמן שמי שלא שם זין כן שם והאדיש הפך לרגיש למען ובגין הרומנטיקה. 
בחופה הרב שהשיא את דני ודנה אמר שכמה טוב שיש טוב בעולם ושבית המקדש יבנה בזכות האהבה של דני לדנה ושל דנה לדני והאורחים מחו דמעה וצוות המלצרים בגן האירועים לא היה ממורמר בכלל באירוע ושירת נאמנה לכבוד הרומנטיקה.
בסוף נקברו דני ודנה ביחד באותה חלקה אחרי שהתפגרו באותו יום ובאותה שעה ממש שלובי ידיים במיטה בשיבה טובה של אקט רומנטי ומלאך המוות והמלאכים כולל מטטרון שהוא המלאך הבכיר אבל לא חזק כמו אלוהים בכו אבל גם שמחו.
ואז דני ודנה נכנסו בשערי גן עדן ואלוהים ישב שם על כיסא הכבוד וכל הנמרים והשקנאים וחיות הקודש והשרפים והכרובים מסביבו ואלוהים קם לכבודם והושיט יד (מטאפורית כי אין לו דמות הגוף ואין לו גוף או תחת לשבת עליו- א.ל בשם חז"ל) והם לחצו לו יד חזרה ואלוהים ביקש שדנה תרד על הברכיים ותמצוץ לדני וכך היא עשתה כי זו הרומנטיקה וככה זה ברומנטיקה. 

אין לי זכויות בכלל על השיר הרומנטי הזה


יום חמישי, 30 במאי 2013

חמישה אתיופים

חמישה אתיופים שתויים באו לבר ביקשו צ'ייסרים של ערק
חמישה אתיופים ואני לבד רק
לבקשתם סירבתי לקבל לימונים כי אין
המנהיג בחבורה התחיל להתעצבן
הסתכלתי מעבר לכתף אולי לקרוא לתגבורת
הסתובבתי חזרה והרמתי כרבולת
המנהיג בחבורה קרא לי להתקרב לומר דבר מה
קירבתי את ראשי אליו בזהירות רבה
המנהיג בא לשים עלי יד ונזכרתי בדבר
הרמתי יד כנגדו למנוע ולהגן על המבצר
ראיתי בעיניו שהוא ראה בעיני משהו מסוכן
לקח צעד אחורה ויצא עשן לבן
חמישה שיכורים במסיבה של טראנסים
אתיופים גייז דוסים סמולנים וערסים


התמונה לא שלי ואין לי מושג מי צילם אותה ולמי היא שייכת. 

יום שישי, 10 במאי 2013

אפשר

אפשר 
לצאת לטיול אחרי הצבא ללאוס או דרום אמריקה 
לרקוד טראנסים בהונגריה
להשתגע משמחה
ללמוד לתואר 
להשתלב בשוק העבודה
לפתח קריירה 
לגלוש סקי באיטליה
להתאהב 
להתחתן 
להקים משפחה
לנהל
להתחיל לרכב על אופניים בשבת 
להתחרות 
לבלות עם המשפחה בפיקניק בגליל העליון
לשבת פעם בכמה זמן עם חברי הילדות שהמשיכו איתך לחייך הבוגרים 
לשתות בירה עם מנגל וצחוקים
לראות את הילדה שלך פוסעת את צעדיה הראשונים ואת הבן אומר אבא לראשונה בחייו 
להריח את הפרחים 
לטעום את החיים
לדמוע בטקס הכומתה של הבן 
להתרגש בחופה של הבת 
להחזיק בידיים את הנכד שנקרא על שם סבך בברית המילה
לדאוג לצרכים של ההורים המזקנים שלך כי עכשיו אתה יכול עם הכסף שאתה מכניס
לפרוש לפנסיה 
לנסוע עם אהבת חייך מאפירת השיער לטיול מסביב לעולם עם כספי הפנסיה ולהתאהב בה מחדש
לגנן בגינה הרחבה בבית היפה ומלא הנכדים שבנית במו ידיך
לנוח על המרפסת מול הנוף 
להזכר ברגעים הטובים שהבית נתן לך 
לקלוט פתאום איך הוא התיישן כמוך אחרי כל השנים
למות ברכות
ואפשר שלא




 מתוך האתר "בית בכפר-רשת הדיור המוגן המובילה בישראל". התמונה אינה שייכת לי.





יום ראשון, 5 במאי 2013

אוי הרכבת שלקחה אותה\ תרגום לשיר Train that Carried the Girl from Town מאת Frank Hutchison

איפה היית כשהרכבת נסעה
עמדתי בפינה עם הראש באדמה
אם הייתי דרוך הייתי נותן ירייה
יורה בקרון שלקח לי את האהובה

אוי הרכבת שלקחה אותה
אוי אוי אוי אוי

מתפלל לשמיים שהרכבת תתהפך
עם הפסים והקטר שהכל ילך
הנה הרכבת שנושאת את האחת
אם היו לי קשרים הייתי עוצר אותה מיד


אוי הרכבת שלקחה אותה
אוי אוי אוי אוי

המנות על השולחן והקפה קר נהיה
הקטר המזורגג גנב לי את העוגיה
הלו 144 תעשו לי טובה
תנו לי לדבר עם אותה הבחורה


אוי הרכבת שלקחה אותה
אוי אוי אוי אוי

אל מלא רחמים במרומים שוכן
תראה לי אישה שלא תגרום לי לדמם
שמישהו יחזיר לי את הנערה
שלקחה לי את הכסף ומהעיר ברחה


אוי הרכבת שלקחה אותה
אוי אוי אוי אוי

דוק ווטסון ז"ל בביצוע



יום רביעי, 10 באפריל 2013

צעד קטן לאדם

התעוררתי למרות שלא רציתי כי הגנן עבד בחוץ ועשה רעש של תינוק בבלנדר וכבר לא יכלתי לחזור לישון אבל יהיה בסדר והשמיים הם הגבול והעיקר שאני בחיים. 
היות והתעוררתי מוקדם מהצפוי החלטתי לצאת מהבית ל"דרכים", בהתרגשות ארזתי תיק ואפילו שמתי ספר כי בטח אני אקרא כשיזדמן לי בדרך. עליתי מהבית שלי לטרמפיאדה וחיכיתי שעתיים בחום לטרמפ שיקח אותי החוצה מהישוב הנידח. בזמן שחיכיתי כל הרוח יצאה לי מהמפרשים וכשכבר החלטתי לחזור הביתה ולשקוע למרתון טלוויזיה וחטיפים בא רכב ולקח אותי טרמפ. היה עדיף  לרדת לצומת ברגל ולקחת אוטובוס בכל הזמן שחיכיתי, בזבזתי המון זמן ונגמר לי החשק למסע בדרכים וחרטא כזאת. כיוון שבכל זאת הגיע רכב ולקח אותי אז הרשתי לעצמי לחשוב שכל מסע גדול יש לו עליות ומורדות ושעכשיו אני בירידה והולך להיות לי מרגש וקסום. 

ירדתי בצומת גולני והכביש היה עמוס משאיות שחתכו אותו בעוצמה ועשו רעש נוראי והרגשתי שתכף דורסים אותי. הלכתי לכיוון התחנה ושמתי לב מרחוק שהיא מפוצצת אנשים וחיילים ויהודים וערבים. ההליכה אליהם הייתה מוזרה כי פתאום התחלתי להיות מודע לכל צעד שלי וההליכה שלי הרגישה לא טבעית ואכלתי סרט שכולם מסתכלים עלי מתכננים עלי לינץ' או אונס או גרוע מזה, שאני אעשה להם את זה. הגעתי לתחנה וכולם התעלמו מכולם. 
מרדן דרכים אמיתי לא היה מחכה לאוטובוס כמו ילד טוב, הוא היה תופס טרמפים. אך בגלל שרציתי להגיע כמה שיותר מהר לירושלים ולא היה לי כח להתקע בצומת שעות ואולי להחטף ושתכאב לי היד מלהרים אותה לתפוס טרמפים לא עשיתי את זה. כל החישובים האלה הם לא סקסיים בכלל והתאכזבתי מעצמי אבל כבר הייתי רגיל. 

האוטובוס הגיע ועליתי עליו ולא היה לי מקום. הייתי צריך ללכת הלוך ואז חזור במסדרון של האוטובוס כדי לחפש מקום וזה היה מביך כי כולם הסתכלו עלי וחשבו מי זה היצור הזה. בתכלס הם בטח לא הסתכלו ולא היה אכפת להם. ניסיתי להיות קשוח ולעמוד אבל אחרי חצי שעה התיישבתי על הרצפה ובסוף הגעתי למדרגות של הדלת האחורית לתנוחת עובר. האוטובוס התנדנד ונדפק לי הראש במעקה כמה פעמים והיה על הפנים. בעפולה ירדו אנשים ותפסתי מקום וחשבתי לעצמי שהסבלנות משתלמת ושספר הטאו צדק ושאני טאואיסט ושולט בדחפים שלי ואני והיקום אחד הם. נרדמתי על החלון וקמתי בירושלים עם רגליים רדומות וזקפה. 

האוטובוס הוריד אותנו וחיכיתי שכולם ירדו כי לא רציתי להדחף כמו כולם לרדת מהאוטובוס. ירדתי ממנו והרגשתי שאני והיקום עדיין אחד אנחנו. 
אחרי כל ההתרגשות של היציאה מהבית ותפיסת טרמפ ונסיעה באוטובוס וההגעה לירושלים הרגיש לי שמספיק. עשיתי את שלי ובכל זאת התבאסתי. כי עד שהגעתי לירושלים וכל המאמץ פתאום אין לי כח בכלל. אני רוצה להיות במיטה לראות טלוויזיה עם חטיפים. אז רק כדי לא להתבאס על עצמי המשכתי לחבר ובעצם לא ביאסתי את עצמי על ידי זרימה על הבאסה והתקווה שהכל יגמר ובסוף אני אחזור הבייתה לחטיפים והמיטה והטלוויזיה. 

הגעתי לחבר שקיבל אותי בסבר פנים יפות והרגשתי בבית.
ישבנו והתמסטלנו והשותף שלו שהוא בנאדם נחמד בדרך כלל התחיל לתקן כל משפט שהוצאתי מהפה. אז החלטתי שאני שונא אותו. ולא הרגשתי כל כך בבית פתאום. אבל ידעתי שיש לי את המחר והשמש תזרח עלי והכל עניין של החלטה ושאם אני אחליט שאני סבבה אז יהיה סבבה.
אז הלכנו לישון וקמתי בצהריים עם כאב בטן ומסריח. לא התקלחתי כי לא היה לי חשק להתקלח והייתי מדוכא כי בלילה יותר כיף לי מהיום. כי אנשים עושים משהו עם החיים שלהם ביום ואני לא, ובלילה אנשים לא עושים כלום עם החיים שלהם ואז אני לא מרגיש רגשות אשם. 
עשיתי שכיבות שמיכה ושטפתי פנים ובשירותים עשיתי את מה שעשיתי וכל זה גרם לי להרגיש יותר טוב.

אחר הדברים האלה יצאתי החוצה והלכתי ברגל כי הייתי בשוונג של עשייה ואופטימיות ואפילו תכננתי להגיע לכותל. נהיה חם והייתי צריך להוריד את החולצה שאני אוהב ולהכניס אותה לתיק ולא היה כל כך מקום בתיק והוא היה כמו גוש על הגב שלי ונראיתי כמו גיבן וזה לא היה נוח. והזעתי מאוד והרגשתי איך הגב רטוב כנגד התיק והתחת שלי התחיל לגרד ולא היה נעים. אז החלטתי שאני חוזר הבייתה ושם קץ למסע שלי. 

בכניסה לתחנה המרכזית היה תור ארוך והמון חרדים ואנשים זקנים עם מחלות ומג"בניקים וסדרנים וחום אימים. אבל אני שאני טאואיסט ואחד עם היקום עמדתי כמו שצריך ולא חתכתי את התור כמו כולם והייתי אדיב וסבלני ומאוד קול. כמובן שמבפנים סבלתי וידעתי שזה מבחן של המציאות לראות אם אני באמת טאואיסט ואיש גדול ורב מידות או סתם מתחזה. אז החזקתי מעמד ונכנסתי והגעתי לרציף שהייתי צריך והציפורניים שלי כבר היו שחורות ובדוק שכבר התפתחה לי שפשפת. 

התור לעליה לאוטובוס היה מבחן נוסף בו עמדתי בגבורה ואפילו היה לי מקום על האוטובוס. בדרך לא דרך הצלחתי להגיע הבייתה ונכנסתי למקלחת והורדתי מעצמי את אבק הדרכים שהצטבר עלי. פרקתי את התיק והוצאתי את הספר שלא פתחתי ואפילו לא הוצאתי מהתיק. נזרקתי על הספה פתחתי טלוויזיה ושקית במבה ושמחתי שחזרתי בשלום ושעשיתי מה שעשיתי. 

יום שלישי, 9 באפריל 2013

סקא בלילה- פלייליסט

קלרנס סיידורף

קלרנס סיידורף פעם היו לו ראסטות
זכה בגביע אירופה עם אייאקס ריאל מדריד ומילאן 

קלרנס סיידורף קרא תיגר על הזמן והוא עשה הסטוריה
הקריין בטלוויזיה ככה אומר

קלרנס סיידורף הוא הולנדי מסורינאם
עכשיו הוא משחק בברזיל אבל לך תדע איפה הוא ישחק מחר

קלרנס סיידורף אני אוהב את הסטייל
הוא מטפל בכדור כאילו היה השטן

 קלרנס סיידורף משמאל, מימין אדגר דוידס. התמונה לא שלי ולקחתי אותה מהבלוג: "שחקני כדורגל בתחתונים" בכתובת: http://undiesboyssoccer.blogspot.co.il/2011/11/clarence-seedorf.html                                     

                                                                           

יום רביעי, 3 באפריל 2013

רון מיברג היה אומר

אין דבר יותר מרענן בערב נעים ותל אביבי מאשר כוס וודקה רוסית על קרח וסיגריית קאמל עסיסית. הכוס הראשונה היא בשביל לפתוח את הסימפונות והקיבה, ומומלץ לשתות אותה מהר. את הכוס השנייה רצוי לשתות באיטיות עם האוכל ובישיבה על כיסא גבוה ומרופד, כאשר הרגליים מתנדנדות בחשק, דופקות חרישית בדפנות הבר. 
כשניגשים לסעוד, ועוד בחברת השף, רצוי להתחיל מהמנה שהוא דיבר עליה הכי הרבה או מהמנה הצבעונית ביותר. וכאשר אוכלים, עדיף עם הידיים, תנועות מבוישות עם קצות האצבעות והשתדלות יתרה שלא לטפטף לכל עבר. לא לשכוח ללגום מהמשקה מעת לעת, לעולם אל תזניחו משקה, זהו מעשה המעיד על חוסר ריכוז ופזרנות דעת. 

בתום הארוחה ראוי להותיר שאריות, לא באים לזלול, באים להתענג. למה הדבר דומה? טבילה בבריכה ביום קיצי וחם. קודם משכשכים רגליים, ואז צוללים צלילה (שתיים במקרים קיצוניים) ומתיישבים בקצה הבריכה כהיפופוטם. לא לעניין יהיה לקרוע שריר מפשעה במקום להתענג על קרירות המים. על כן כך גם בסעודת תענוגות בחברת שף, אנחנו לא רוצים לקרוע שריר במעיים רחמנא לצלן. 

לאחר סיגריה בשרנית נוספת, ולגימת שאריות המשקה של תום הארוחה, לוחצים יד בלבביות וזורקים מחמאה לא מאולצת. אסור בתכלית האיסור להשאר יתר על המידה במקום כמו טפיל. השף צריך לעבוד והאורח להמשיך להתארח במחוזות אחרים. מפגשים מצויינים עם אנשים שאתה לא מכיר הם אלו המסתיימים באחת.

דירתן מאירת הפנים של לסבית וחרדיה לשעבר על כוסות חד פעמיות של ג'ין וטוניק בפלורנטין הוא מקום מעולה ביותר להתארחות לילית בתל אביב אחרי סעודה נהנתנית בחברת שף צעיר של מסעדה מכובדת. 

צילום: נעמי ליס-מיברג. מתוך אתר nrg. כל הזכויות שמורות לצלמת ולאתר nrg ואם ירצו שאסיר את התמונה אסיר בחדווה. 

יום רביעי, 20 במרץ 2013

מונית

ירדתי מטרמפ בצומת צבר. ישר עצרה לי מונית להדר. הנהג צרח עלי את מחיר הנסיעה. הרדיו השמיע מוזיקה טורקית. עברנו את הצמתים החשובים של שדרות ההסתדרות. הריחות של הפוספטים. חנויות הסקס והציוד. סוכניות הרכב. השווארמיות. האורות האדומים ברמזורים של השדרה מזכירים לנהגי המוניות המפויחות את אי הצדק. חלפנו על פני הצ'ק פוסט. ערוותה של המדינה. נשארנו רק אני והנהג הטורקי. מתחת לגשר פז אספנו רוסי גדול. טיפסנו את הכרמל והרוסי ירד ליד שלט שהיה רשום עליו הדר. המונית פנתה ימינה ואז שמאלה. חרדים רוסים אריתראים ערבים. הנהג סובב את השלט של הדר לצד שכתוב עליו עכו. ביקשתי ממנו לעצור לי איפה שנוח לו. מיד הוא עצר באמצע הכביש הריק בשכונה. ירדתי בנימוס ושמתי משקפי שמש. היה לילה. בסוף הגעתי לכרמל ונגמר כל הכיף.  

http://youtu.be/nkumhBVPGdg

יום שבת, 9 במרץ 2013

מפגש בין חברים

היי
                                                                                           מה קורה
רגיל מה איתך
                                              סבבה
מה עוד
                                                                                                                        כלום
                                  עוד שבוע
כן הא
                                                                       חופשי
                                                                                                                   אז נתראה 
יש מצב
                                                                           ביי

יום שבת, 2 במרץ 2013

עינוגי התפוח

אישה בלונדינית עם משקפי חתול וצוואר יושבת מאחורי שולחן ושותה תה מספל בזמן שהיא שוקלת הצעה מגבר שחור גבוה עם עצמות לחיים חזקות וקרחת
האישה לוגמת מספל התה שלה התווית של התיון תלויה מעבר לשפה כמו גרב
הגבר השחור מחייך עם העיניים מפשיט את האישה הבלונדינית בדמיון היא חושבת על כוס התה שלה כמה היא מהבילה וכיפית איך הטעם מתגלגל על הלשון כמה נשית היא וכמה מושלם הסריג שלה מונח עליה
החדר נעים ורגוע לא שומעים את רעש הבליעה של לגימות האישה עיניה חצופות אבל יש לה אף גדול היא רחוצה היטב התפוח בגב המחשב שלה זוהר ותמונות של ויקינגים על הקירות בצבע שנהב
הגבר קם וסוגר כפתור במקטורן האפור שלו עם אצבעות שחורות וגדולות וטבעת זהב
האישה מחייכת אליו הוא מסובב אליה ישבן מתכונן לצאת מהחדר למראה ישבנו היא חושבת על רצפת פרקט סלסלת פירות ואגרטל עם פרחי לילך לבנים מסגרות של תמונות שמן חומות עניבה וחסה
הגבר השחור יוצא האישה נשארת במשרד שלה

יום שלישי, 19 בפברואר 2013

ואדים ואלוהים

ואדים: אלוהים
אלוהים: אני לא קיים
ואדים: אז עם מי אני מדבר?
אלוהים: ויקטור
ואדים: ויקטור הצלף?
ויקטור: מה אתה רוצה ממני?
ואדים: אני מפחד שהמסוק יתרסק
ויקטור: בצדק
ואדים: זה לא מרגיע אותי, תראה את צברי, הוא רגוע כמו מלפפון
ויקטור: כן, אבל הוא מזיע, תסתכל על העורף שלו
ואדים: נכון, אבל הוא לא מראה את זה
ויקטור: גם אתה לא
ואדים: אני מדבר איתך סימן שאני מראה את זה
ויקטור: זה טבעי לגמרי שאתה מדבר איתי
ואדים: זה מראה על חולשה, ואני לא רוצה להיראות כמו אחד שמפחד
ויקטור: אפשר ללכת?
ואדים: עצור שניה, אני רוצה להתפלל
ויקטור: אתה לא צריך אותי בשביל זה
ואדים: אני צריך שתקשיב ותגיד אמן
ויקטור: יאללה זריז
ואדים: יהי רצון מלפניך אדוני אלוהינו ואלוהי אבותינו שתוליכינו לשלום ותצעידינו לשלום...
ויקטור: איזה נוסח זה?
ואדים: לא יודע, מה שלימדו אותי בישיבה התיכונית
ויקטור: שמע, אני לא מומחה, אבל זה לא נשמע לי טוב
ואדים: אל תלחיץ אותי
ויקטור: מי מלחיץ? אתה מלחיץ את עצמך, טוב תעשה מה שבא לך אני זז
ואדים: שניה, אולי תחכה איתי עד שננחת? אני לא אביא ביד חודש
ויקטור: ממממ...ו?
ואדים: מה עוד משהו? אתה יודע מה זה בשבילי לא להביא ביד חודש?
ויקטור: טוב, תרגע, עשינו עסק
ואדים: תודה ויקטור
ויקטור: אלוהים
ואדים: מה?
אלוהים: אני אלוהים
ואדים: אבל חשבתי שאתה ויקטור
אלוהים: רבות מחשבות בלב איש, אני זז אתם נוחתים
ואדים: תודה אלוהים
אלוהים: זכור! לא להביא ביד חודש, אני רואה הכל
http://youtu.be/e2xV8cBnGu4

יום שלישי, 12 בפברואר 2013

גבריאלי

גבריאלי נכנס למעלית והיא נעצרה הוא בדק את המכשיר הנייד ולא הייתה קליטה. גבריאלי גיחך לעצמו כמה פעמים. סוף סוף זה קרה, גם הוא נתקע במעלית. גבריאלי בחן את הכפתורים וחיפש את זה עם הציור של הפעמון. הוא סקר את אוסף הכפתורים עד שעינו נחה על הכפתור עם הציור של הפעמון. גבריאלי לחץ עליו והתחיל להשמע רעש של פעמון. 
עברה חצי שעה מאז שגבריאלי נתקע במעלית, הרעש המצלצל של הפעמון המשיך באותה עוצמה והתחיל להרגיז את גבריאלי שבתגובה הצית סיגריה ובעט בדופן המעלית. 
גבריאלי ניגש לדלתות הכסופות וניסה לפתוח אותם אבל ללא הצלחה. הוא החל להתנשם בכבדות וניסה לראות אם ישנו פתח בתקרה כמו שרואים בסרטים לפעמים. למזלו היה והוא גיחך. 
גבריאלי הרים את המכסה שפתח לוע בגג המעלית. לאחר מכן הוא טיפס אליו והביא עצמו למצב שהוא נמצא על חלקה העליון של המעלית. שוב הוא גיחך לעצמו. 
גבריאלי החל לדאוג. הכבלים העצומים עשויים הברזל נמתחו מהמעלית ונתלו לאורך הפיר הגבוה מאוד של המעלית, ולא הייתה שום דרך לטפס עליהם, גבריאלי ראה בכך דבר מסוכן וטיפשי לעשות, אז הוא חזר לתוך המעלית. רעש פעמון החירום נראה כאילו התחזק. גבריאלי הצית עוד סיגריה ובדק את המכשיר הנייד שלו. שוב לא הייתה קליטה. 
כעבור עשר דקות נפסק לפתע הצלצול המרגיז, והחלו צעקות שמקורן מתוך הבניין. גבריאלי החל לצעוק חזרה, מנסה להסביר למחלצים שהוא תקוע בתוך המעלית ושהוא מאחר לפגישה. הצעקות ענו לו שאין מה לדאוג ושהם שולחים מישהו שיחלץ אותו. 
כעבור חמש דקות של דפיקות פטיש על ברזל וקולות ניסור הגיח מן הפתח העליון של המעלית סמואל ל. ג'קסון במעיל גשם שחור וסיגריה תלויה בזווית פיו.
סמואל הציג עצמו בפני גבריאלי שהציג את עצמו והדליק סיגריה משלו ותחב אותה לפיו החצי מחויך. סמואל נתן לגבריאלי הסבר קצר של דקה איך הוא מתכוון לחלץ אותו מהמעלית, ושאם הוא יקשיב לו 'אול דה וויי' שניהם יצאו מהצרה הזו ויחזרו לשגרת החיים שלהם. 
מכיס הפנימי של המעיל הוציא סמואל אקדח שחור וגדול עם קצוות דוקרניים ומפוצלים, כיוון אותו לפתח שבגג המעלית וירה. מתוך האקדח נורה אז פתיל ארוך וחזק בעקבות הקצוות החדים והמפוצלים, מה שנראה כמו צילצל ללא ראש. הצלצל נטול הראש נתפס בנקודה מסויימת בפיר שגבריאלי לא יכל לראותה. סמואל בדק את עוצמת המתח של הפתיל או החבל או הכבל אם תרצו, סימן לגבריאלי שבהנתן סימן תפס בחיבוק עוצמתי את סמואל. בשלב זה סמואל שחרר נצרה באקדח השחור שגרם לכך ששני האנשים החלו לעלות כלפי מעלה. הם החלו להסתחרר מתוך פתח הגג במעלית לתוך הפיר העצום עד לקומה העליונה מזו שנתקעה בה המעלית לתוך פתח שהכניס אותם אל הבניין. 
גבריאלי ניתק את אחיזתו מסמואל, הצית סיגריה, נתן אותה לסמואל והצית אחת לעצמו.
קהל הצופים שכלל מזכירה, שרת, טכנאי מזגנים ובחורה יפה מחאו כפיים בזמן שהחל להתנגן שיר קצבי וכתוביות בצבע אדום חזק החלו לרדת על המסך.

http://youtu.be/nFvRvSxsW-I


יום רביעי, 30 בינואר 2013

קדאייב וסדאייב


בירושלים יש קבוצה שחורה צהובה ולה קהל מסור 
לאוהדים שלה יש הרבה כוח ולשחק בה ערבי או מוסלמי אסור
ארקדי גאידמק טובה עשה לה 
קנה את ביתר ומשך אותה בטבלה למעלה
מנהיג בישראל רצה להיות
על ירושלים שאף לשלוט
צדק חברתי הוא אמר במבטא
אבל ציבור הבוחרים אותו לא רצה
אחרי אליפויות וגביעים נפשו התעייפה 
הגאידמק איבד חשק קיפץ ונסע
יאללה ביתר יאללה

קדאייב וסדאייב הם שחקנים של כדור
על ביתר לא שמעו אבל עליהם נפל הפור
לגאידמק חזר החשק ולאחר שתיקה רבת שנים
החליט שבביתר ישחקו מוסלמים
קדאייב וסדאייב בצ'צ'ניה נולדו וגדלו משתחווים הם לאללה
שחקני כדורגל בכירים יהיו הם אינשאללה
ארקדי טיכס עצה ואת שני הבחורים מראש ממשלת צ'צניה קנה
את בשורת השלום יביאו לישראל כמו יונה לבנה
על המטוס העלה אותם איתו ארקדי
כמו שוגר דאדי פטרון וקאדי
יאללה ביתר יאללה

בישראל נחתו והוברחו מיציאה צדדית
את הרוחות באמת לא צריך להלהיט
כל העיתונים כותבים וגם בחדשות
על שני הצ'צ'נים וארקדי וההשלכות
יעברו משחקים וקללות ביציעים
תורכב קואליציה נצחונות והפסדים
ארקדי יעלם ויבוא אחד חדש
קדאייב וסדאייב ישחקו על המגרש
שלום הם לא יביאו אבל אולי כן את הבשורה
שכדורגל זה משחק פשוט נורא
יאללה ביתר יאללה




יום ראשון, 27 בינואר 2013

בנקאי מאכער- תרגום ל 'Jolly Banker' של וודי גאת'רי

שמי טום קרנקֶר ואני בנקאי מאכער
אני בנקאי מאכער, מאכער של בנקאי
שומר על חקלאים, גר אלמנה ויתומים
שר אני בנקאי מאכער, מאכער של בנקאי 

כשענני אבק באים והיבולים לא מניבים
אני בנקאי מאכער, מאכער של בנקאי
בודק את הממגורה ומחליט על התמורה
שר אני בנקאי מאכער, מאכער של בנקאי 

כשכסף אתם צריכים ופיות אתם מאכילים
אני בנקאי מאכער, מאכער של בנקאי
אטייח לכם הבתים בתמורה לרהיטים
שר אני בנקאי מאכער, מאכער של בנקאי

אם תָראו נזקקוּת תקבלו ממני זכות
אני בנקאי מאכער, מאכער של בנקאי
רק תחזירו בהתמדה עם ריבית והצמדה
שר אני בנקאי מאכער, מאכער של בנקאי

כשהרכב הלך ובעצבות אתה נשרך
אני בנקאי מאכער, מאכער של בנקאי
אבוא מראש את בגדיכם לדרוש
שר אני בנקאי מאכער, מאכער של בנקאי

כשבכותנה חרקים והזמנים מושחתים
אני בנקאי מאכער, מאכער של בנקאי
אגיע לעזור בכיף אותך אשבור ואקרקף
שר אני בנקאי מאכער, מאכער של בנקאי

כשבעל הבית מתעלל ואותך מנצל
אני בנקאי מאכער, מאכער של בנקאי
אשלח את המשטרה להצילך מכול צרה
שר אני בנקאי מאכער, מאכער של בנקאי

http://youtu.be/NdyLb7ouXUU

יום שלישי, 15 בינואר 2013

שדות ספרטה

היינו ארבעה ונסענו בסובארו סטיישן לבנה שקראנו לה 'ספרטה'. 
אחד ליד הנהג ושניים בקבינה מאחורה, מתרסקים על החלונות בסיבובים.
רצינו לעשן אז היינו נוסעים לשדות בעמק שבין הישוב שלנו לציפורי.
היינו מעשנים הרבה בכל מיני צורות.
היינו מעשנים ומדברים וצוחקים ונכנסים לחרדה.
לפעמים מישהו היה מביא את חברה שלו וזה היה סבבה.
הדרך חזרה הביתה תמיד הייתה שקטה כדי לשמוע את שביל העפר. 
הנהג שספרטה הייתה שלו אהב לשמוע את 'המי' וזה מה שהיה מתנגן בעיקר.
זה היה אחלה.
הגיטרות והסינתסייזר המהיר וריח הפרות והירח בשמיים הריקים סימנו לנו את הבית.

http://youtu.be/x2KRpRMSu4g



יום שני, 7 בינואר 2013

פנטזיה

יום אחד אני אקום בבוקר בלי להיות עייף
אני אזנק מהמיטה ואצחצח שיניים יותר מחצי דקה
אשתה קפה ואזמזם שיר לעצמי
אני אפעיל את הרדיו והשיר שזמזמתי יתנגן
החביתה תתהפך בלי להידבק למחבת
אני אשב לאכול בנחת ולאט עם עיתון ספורט פתוח לפני
מכבי חיפה בכדורגל שוב אלופה במדינה מכבי תל אביב בכדורסל שוב אלופת אירופה
טלפון יצלצל תהיה הצעה מרגשת שלא תגרום לי לפרכס מפאניקה
כסף יכנס
הכרה תתקבל
חבר יתקשר
הכל יסתדר
האדם הנכון יבחר
והמשיח יבוא לבקר
קולה במקרר
כל הצרות יקרו למישהו אחר
ואני אצחק וכמו תרנגולת אקרקר

יום רביעי, 2 בינואר 2013

שיר אהבה אפלטוני מצנחן במיל' ליעל דואני

בפסקי הזמן ובהפסקות הרבע
מפציעה על הפרקט יעל לרגע
מדברת למיקרופון מול הקהל בלי לפחד
מסבירה למתמודדים האקראיים איפה כל אחד עומד

מעודדת את הקולע כמו גם את המחטיא
חופשה במלון  וטלוויזיה מבטיחה לסקורר להביא
גאה ובלונדינית יפהפיה
אתנחתא של כיף בחיוכה מביאה

על ג'בלאות טיפסתי וגם בבית על הספה ידעתי תקופה
צנחתי ממטוס ונרקבתי כמו עגלה ערופה
נכון דואני את שייכת לאחר
אבל את הרגש והדמיון אי אפשר לקרר

זה אפלטוני אמנם ותעתוע של אדם
יעל דואני ואני לא יקרה לעולם
אבל בשידור של משחק הכדורסל בראשון
עומדת בעיגול האמצע כאילו הייתה שמשון

http://youtu.be/wnbjb7MGQYI