בשביל מה

בקרוב תפתח מלחמה עם סוריה והחיזבאללה ואני אהיה בשוחה.
אני יושב בחדר הממוזג ושומע מוזיקה קורא להנאתי ורואה סרטים וסדרות.
עוד מעט אני אשב בשוחה בחושך הקר או בשמש היוקדת והכדורים ישרקו.
כרגע אני מתעסק עם האיפון ומוריד אפליקציה חינמית שתשנה את חוויית המשתמש שלי.
עוד מעט אני אזיע מתחת לאפוד אזכר באמא שלי ואפחד מהמוות ששורק מעלי ומצדדי.
אני הולך להתסכן במוות ארור על ערימת קוצים או מתחת לעץ זית לבנוני במחוזות שלא קשורים אלי.
בשביל מי?
בשביל מישהו שיושב איפשהו ומזיין את חברה שלו שאני לא מכיר וגם אותה לא.
בשביל פליט זר שברח מהמלחמה שלו כדי שאני אלחם את המלחמה שאני לא ברחתי ממנה. 
בשביל די ג'יי באיזה מועדון.
בשביל החרדי שעוקף אותי בתור ולא רואה אותי בעין.
בשביל משפחות הפשע.
בשביל קידוחי הגז שמה לי ולהם.
בשביל בטר פלייס.
בשביל המחאה החברתית.
בשביל הילד הערס ששם מוזיקה באוטובוס בקול. 
בשביל הסטודנט לאומנות שהולך לעזוב בקרוב לברלין.
בשביל חברות הסטארטאפ.
בשביל המפגינים על הגדר.
בשביל איתולות הדת.
הסמולנים.
המתנחבלים.
המשטרה המנייקית.
השיכורים שדוקרים.
והפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית.
תאי הסטודנטים.
קאסטרו.
אבי לוזון.
האשכנזים האליטסטים.
המזרחיים הבכיינים.
בשביל אבא ואמא והמשפחה. 

שם באימה עם המדים וכתמי המלח הלבנים. הרעב וחוסר השינה שהופכים אותך לאדיש. ההכנה העצמית למוות. הארוחות האחרונות. 
הגעגוע להיותך ילד, בקיץ בבריכה מתרגש ממים כחולים וקרירים מתחת לשמש ופלחי מלון בקופסא מפלסטיק.

אני מוריד את המורל? אני מתבכיין? למי אני חייב? אני לא היחיד שסובל ומפחד. לפחות אני בחיים אז כדאי לסתום את הפה.

עכשיו במזגן חכם על העולם, עוד מעט סוריה עם החיזבאללה ואני אהיה שם, בשביל מה.

שמישהו יציל אותי בבקשה.